החלטה בתיק בש"פ 3532/11

           לפני בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

רקע עובדתי

1.     כתב האישום שהוגש נגד המשיבים כולל ארבעה אישומים והוא פורט בהרחבה בבש"פ 1065/11 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 23.2.2011), במסגרתו דן השופט א' רובינשטיין בבקשה הראשונה להארכת מעצרם של המשיבים.

בתמצית יצויין כי על פי האישום הראשון גמלה בליבו של המשיב 2 החלטה לגרום למותו של המתלונן ולצורך הוצאת כוונתו אל הפועל פנה למשיב 1 וביקש ממנו כי יאסוף עבורו מידע על המתלונן ובני משפחתו. בהתאם לכך, ביצע המשיב 1 מעקבים אחרי המתלונן ומשפחתו והעביר למשיב 1 מידע אודותיהם. כחלק מפעולות ההכנה לקראת ביצוע הרצח אסף המשיב 2 אביזרים שונים על מנת שיטשטשו את זהותו ואת זיהוי רכבו. ביום 8.10.2009 בשעת ערב הגיע ברכבו לבית המתלונן והמתין לשובו, כשעל פניו זקן ופאה וכשהוא מצויד באקדח עם משתיק קול אותו החזיק שלא כדין. כאשר הגיע המתלונן לביתו עצר המשיב 2 את רכבו במקביל לרכבו של המתלונן ופנה למתלונן באמתלת שווא. כאשר פתח המתלונן את חלון רכבו, ירה בו המשיב 2 שני כדורים בפלג גופו העליון בכוונה לגרום למותו. בגין המתואר לעיל מואשם המשיב 2 בניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) והמשיב 1 מואשם במתן אמצעים לביצוע פשע לפי סעיף 498(א) לחוק. 

על פי האישום השני, המשיב 2 ועובדת בשני סניפי חלפנות כספים בפתח-תקווה ובגני-תקווה (להלן: העובדת ו-הסניפים בהתאמה) קשרו קשר לביצוע שוד של שני הסניפים. במסגרת הקשר ולשם קידומו הציגה האישה את המשיב 2 בפני מעסיקיה כאיש עסקים, ובאופן זה ערך המשיב 2 סיור מקדים בסניפים. במסגרת יחסי האמון ששררו בין העובדת לבין בעלי סניפי החלפנות נחשפה האחרונה למנגנוני האבטחה בהם וכן לצירופי הכספות בסניפים, ומיד לאחר פיטוריה העבירה את מפתחות הסניפים למשיב 2 על מנת שישכפלם. בהמשך לכך, קשר המשיב 2 עם שניים נוספים קשר לחטוף עובדת אחרת בסניף בפתח-תקווה (להלן: העובדת האחרת) ולשדוד בצוותא את הסניף בפתח-תקווה; לשם כך הצטיידו בנשק ובאמצעים שונים. ביום 5.2.10 הגיעו השלושה אל סמוך לביתה של העובדת האחרת, ארבו לה ומשיצאה מביתה, חטפוה והכניסוה באלימות ובאיומים לרכבם. משהגיעו לסניף בפתח-תקווה הורו לעובדת האחרת לנטרל את האזעקה במקום ולפתוח את הכספת. משנפתחה הכספת הוציאו ממנה כספים בשווי של כמיליון ש"ח, ולאחר מכן קשרו את העובדת האחרת ונמלטו מן המקום. בגין המתואר לעיל מואשם המשיב 2 בעבירות הבאות לפי חוק העונשין: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1); חטיפה לפי סעיף 369; שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב); איומים לפי סעיף 192; ושינוי זהות של כלי רכב לפי סעיף 413ט.

על פי האישום השלישי, החל ממועד שאינו ידוע ועד תאריך 13.4.2010 החזיק המשיב 2 בדירה בפתח-תקווה אחד עשר כלי נשק ללא אישור כדין. בגין זאת מואשם המשיב 2 בהחזקת ונשיאת נשק לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) (ריבוי עבירות).

על פי האישום הרביעי, במועד שאינו ידוע קשרו המשיבים עם אחרים קשר לחטוף אשת עסקים, אשר על פי מידע מוקדם שאספו היא בעלת ממון. לשם כך, ערכו במשך תקופה סיורי הכנה בקרבת מקום מגוריה בירושלים ועקבו אחר שגרת יומה ומיקום אמצעי אבטחה בסביבת המגורים. בהמשך הצטיידו באמצעים שונים לשם הוצאת תוכניתם אל הפועל. ביום 11.4.2010 בשעת בוקר הגיעו המשיב 2 ושני האחרים לביתה של אשת העסקים וחטפוה משם יחד עם עוזרתה. משם הסיעו את השתיים לדירה שהוכנה מבעוד מועד בפתח-תקווה, שם כלאו אותן ושמרו עליהן לסירוגין במשך שלושה ימים. במהלך תקופת כליאתן הגיע למקום המשיב 1, כשהוא עוטה מסכה שחורה ובידיו חבילת מסמכים. בהמשך לכך, ביום 11.4.2010 בסמוך לשעה 22:15 נטלו אחד מהנאשמים הנוספים והמשיב 2 את כרטיס האשראי של אשת העסקים ומשכו מחשבונה סך של 7,000 ש"ח. כתנאי לשחרורן של אשת העסקים ועוזרתם ותוך הטלת אימה, כפו המשיבים על אשת העסקים להורות לרואה החשבון שלה בלוקסמבורג להעביר לחשבון המשיב 2 בבנק בבולגריה סכום של 3.5 מליון דולר. אשת העסקים כתבה מכתב לרואה החשבון שלה כפי שהורו לה, אותו שלח לו המשיב 1 באמצעות מכשיר פקסימיליה. ביום 13.4.2010 הסיע המשיב 2 את אשת העסקים ועוזרתה לבית האחרונה בבית שמש ובמהלך נסיעה זו נעצר על ידי המשטרה. יצויין, כי נגד הנאשמים הנוספים בכתב האישום הוגשו כתבי אישום נפרדים. בגין המתואר לעיל מואשמים שני המשיבים בביצוע העבירות הבאות לפי חוק העונשין: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1); חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372; נשיאת נשק בלא רשות לפי סעיף 144(ב); סחיטה באיומים לפי סעיף 428; כליאת שווא לפי סעיף 377; וגניבה לפי סעיף 384. כמו כן, מואשמים המשיבים במסגרת האישום הרביעי בגניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב לפי סעיפים 16(א) ו-17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986.

הליכים קודמים

2.             בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה ביום 17.5.2010 בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה נטען כי מעשי המשיבים והעבירות המיוחסות להם, אשר בוצעו לכאורה באלימות חמורה ותוך שימוש בנשק, מקימים עילת מעצר נגדם. כמו כן טענה המבקשת כי התנהגות המשיבים מקימה חזקה כי הם מסכנים את ביטחון הציבור.

3.             לאחר מספר דחיות שהתבקשו על ידי באי כוח המשיבים מסיבות שונות ולאחר דחייה שנגרמה בשל אילוצי יומנו של בית המשפט, התקיימו בימים 6.10.2010 ו-7.10.2010 דיונים בהם נשמעו טיעוני הצדדים לעניין הראיות לכאורה ביחס למשיב 1. יצויין, כי המשיב 2 לא הובא לדיון ובא כוחו טען שלא ניתן לקיים דיון בהעדרו, למרות שאין בכוונתו לטעון לעניין הראיות. ביום 13.10.2010 הורה בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח) על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לאחר שקבע כי קיימות די ראיות לכאורה בעניינו וכי אין בנמצא חלופת מעצר אשר ביכולתה להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. נוכח ההחלטה בעניינו של המשיב 1 הסכים בא כוח המשיב 2 למעצרו עד לתום ההליכים ועל כן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו בהתאם להסכמה האמורה. המשיב 1 הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי המורה על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 11.10.2010 התקיים דיון בערר בבית משפט זה (השופטת מ' נאור), אשר במהלכו מחק בא כוח המשיב 1 את הערר.

4.             כאמור לעיל, ביום 23.2.2011 האריך בית משפט זה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 17.2.2011 או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם מביניהם. בהחלטת בית משפט זה צויין כי ביום 2.2.2011 הורה בית המשפט המחוזי על שליחתו של המשיב 2 להסתכלות פסיכיאטרית. בדיון שנערך בבית משפט זה טען בא כוח המשיב 2 כי מרשו נמצא כשיר לעמוד לדין, אך נוכח סכנה אובדנית הוא אזוק בידיו וברגליו למיטה בבית המעצר ובנסיבות אלה אין הוא יכול ליתן את הסכמתו לבקשת הארכת המעצר. באשר למשיב 1, קבע בית משפט זה כי תפקידו בבקשות לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בקרת ההליך. נקבע כי בנסיבות העניין וחרף עיכובים שונים שנגרמו, משקבוע עתה מספר ניכר של מועדי הוכחות "נקודת האיזון" טרם נעה, ויש מקום להארכת המעצר המבוקשת בתשעים ימים, כאשר חזקה על בית המשפט המחוזי כי יקבע מועדי המשך קרובים לפי הצורך. כמו כן, נקבע כי לא ניתן להפיג לעת עתה את המסוכנות העולה מן הפרשה, לרבות בקשר לפעילותו של המשיב 1. באשר למשיב 2 קבע בית משפט זה כי הוא בוודאי דמות מרכזית בפרשה, כעולה מכתב האישום ומן הראיות לכאורה. עוד צויין כי גם בא כוחו של המשיב 2 ציין כי אלמלא סוגיית מצבו הנפשי ותנאי מעצרו היה נותן את הסכמתו לבקשה. נוכח זאת,  קבע בית משפט זה כי יש מקום לקבל את בקשת הארכת מעצרו של המשיב 2, בכפוף לכך שהפסיכיאטר בבית המעצר בו הוא עצור יבדוק אותו ללא דיחוי ויחליט מה הדרך הנכונה להחזקתו בתנאים סבירים, וזאת בהתחשב במצבו ובחשש האובדני מחד, ובצרכיו בפן האנושי מאידך.

טיעוני הבקשה

5.             המבקשת טוענת - באמצעות באות כוחה, עו"ד ענת בן-זאב ועו"ד יעל הראל - כי כתב האישום מייחס למשיב 1 עבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע, על כך שאסף עבור המשיב 2 מידע אודות המתלונן שגמלה בליבו של המשיב 2 ההחלטה להמיתו, כאשר בהתבסס על מידע זה ירה האחרון מספר כדורים לעבר פלג גופו העליון של המתלונן ופצע אותו. כמו כן מציינת המבקשת כי לשני המשיבים יחדיו מייחס האישום הרביעי חטיפה, כליאת שווא למשך שלושה ימים וסחיטה באיומים, כל זאת על מנת לקבל כספים שלא כדין. עוד צויין בבקשה כי למשיב 2 מיוחסת קשירת קשר עם עוד שלושה אנשים לביצוע שוד בנסיבות מחמירות בסניף להמרת כסף בפתח-תקווה, תוך כדי חטיפה של עובדת הסניף. בנוסף, מיוחסת למשיב 2 החזקת אחד-עשר כלי נשק שלא כדין בדירת מגוריו. לטענת המבקשת, כתב האישום מתאר עבירות חמורות המהוות עליית מדרגה בפשיעה. נוכח האמור לעיל טוענת המבקשת כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים להם בכתב האישום ונוכח ריבויים. כמו כן, מציינת המבקשת כי המעורבים האחרים בפרשה, אשר חלקם בה היה קטן יותר, הורשעו במסגרת הסדרי טיעון ונדונו לעונשי מאסר ממושכים של 12-11 שנים.

6.             בנוסף, מציינת המבקשת כי במהלך תקופת המעצר הנוכחית הוגש נגד המשיב 1 כתב אישום בגין פגיעה בפרטיות על פי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1971, המצטרף לשני כתבי אישום נוספים שהוגשו נגדו בגין פגיעה בפרטיות מאז הגשת כתב האישום נשוא הבקשה דנן.

7.             עוד טוענת המבקשת כי טיב העבירות המיוחסות למשיבים ונסיבות ביצוען מלמדים כי אין חלופה שתוכל לאיין את מסוכנותם הרבה וכי חלוף הזמן לא הקהה את המסוכנות הנשקפת מהם.

8.             כמו כן, המבקשת טוענת כי שמיעת ההוכחות במשפטם של המשיבים נמצאת בעיצומה וכי עד כה עדי התביעה המהותיים סיימו את עדותם ונותר מספר מצומצם של עדי תביעה שעתידים להעיד. בנוסף, המבקשת מציינת כי הוגשה מטעם הצדדים רשימה של מוצגים מוסכמים והצדדים ויתרו על שמיעת עדותם של כ-50 עדי תביעה. עוד צויין בבקשה כי נכון לעת הזו קבועים שני מועדי הוכחות נוספים בתקופת המעצר המבוקשת לימים 23.6.2011 ו-10.7.2011. לטענת המבקשת, בדיון שהתקיים ביום 12.4.2011 הציע בית המשפט המחוזי לקבוע ארבעה מועדי דיונים נוספים (שני מועדים בחודש יוני ושני מועדים בחודש יולי), אולם באי כוח המשיבים הודיעו כי לא יתאפשר להם לייצג את מרשיהם במועדים המוצעים.

9.             המבקשת טוענת כי בנסיבות העניין לא ניתן להטיל את האחריות להתמשכות ההליך המשפטי בעניינם של המשיבים על כתפי בית המשפט המחוזי או על כתפי הציבור. נוכח כל האמור לעיל טוענת המבקשת כי בשלב זה הכף אינה נוטה לשחרור המשיבים לחלופת מעצר ולהערכתה לקראת בקשת הארכת המעצר הבאה ההליך המשפטי בעניינם של המשיבים יגיע לכדי סיום.

תגובת המשיב 1

10.          המשיב 1 טוען - באמצעות בא כוחו, עו"ד משה וייס - כי הוא חוקר פרטי במקצועו וכי עד להגשת כתב האישום נשוא הבקשה שלפני לא היה לו כל עבר פלילי. עוד לטענתו, כתבי האישום הנוספים שהוגשו נגדו מאז שהוגש כתב האישום לעיל לא מייחסים לו עבירות חמורות והם הוגשו על רקע עבודתו כחוקר פרטי. באשר לאישום הראשון טען בא כוח המשיב 1 כי הוא כלל לא ידע באיזה פשע מדובר ולשם מה הוא התבקש לכאורה לאסוף מידע אודות המתלונן. באשר לאישום הרביעי טוען בא כוח המשיב 1 כי כל העבירות המיוחסות לו במסגרתו נובעות מכוח דיני השותפות, אך הוא לא נכח בחטיפה עצמה ולא נשא נשק.